סופר נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 8/7/10 .

לטענת התובע, שהוא מורה נהיגה, במועד הנקוב, ישב לצד תלמיד אשר נהג ברכבו בשד' ירושלים ביפו, בנתיב הימני מבין שניים. לטענתו, אוטובוס הנתבעת 1 נהוג על ידי הנתבע 2 נסע בנתיב משמאלו , ביקש לעצור בתחנת אוטובוס בנתיב בו נסע התובע ומשכך, סטה לכיוון נתיב נסיעתו, תוך שהוא פוגע ברכבו באיזור מראת הצד והדלת הקדמית הימנית, עם גלגל האוטובוס הקדמי. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך עליו ועל מעסיקתו ובעלת האוטובוס- הנתבעת 1, לשפותו, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב רכבו של התובע חנה במקום אסור בסמוך למתחם תחנת האוטובוס. הנתבע 2 ביקש לעצור בתחנה והחל לסטות לכיוונה ,אלא שאז החל לפתע רכב התובע בנסיעה וגרם לפגיעה בין כלי הרכב. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע- הן משום שחנה במקום אסור והן משום שהחל בנסיעה בחוסר זהירות ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.

ראשית, אין עוררין כי התובע לא נהג ברכבו בזמן התאונה אלא שבזמן התאונה נהג ברכבו תלמיד נהיגה. לשאלתי מדוע לא הובא התלמיד לעדות, השיב התובע כי התלמיד אישר כי יגיע לעדות ברם, בסופו של דבר לא התייצב בבית המשפט. על מנת לאפשר לתובע יומו המלא ועל מנת שלא יוסקו מסקנות ממחדלו מהעדת העד- הסכמתי לדחות הדיון על מנת להעיד את העד ואולם, לאחר שנרשמה החלטה בנושא (ויודגש במסגרתה אפילו לא חוייב התובע בהוצאות הנובעות מדחיית הדיון) , חזר בו התובע וביקש שלא להעיד את העד ולפסוק על בסיס החומר המצוי בתיק. משלא העיד התובע את הנהג ברכבו בזמן התאונה,במיוחד בנסיבות כפי שפורטו לעיל כשהוסברה לתובע המשמעות הנובעת מכך, הרי שיש במחדלו זה בכדי להוות חזקה ולפיה לו היה מעיד הנהג כי אז היתה עדותו פועלת כנגד גרסת התובע.

בעניין  אחרון זה יפים בעניין  דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".